לפני שננסה להבין האם הדברה ביולוגית היא התשובה לחששות הסביבתיים הנוגעים להדברה, זה יהיה נכון לתת לעצמנו מעט מידע רקע על כל הנושא של ההדברה עבור אותם אנשים שאולי נתקלים בו בפעם הראשונה.

המזיקים הם אורגניזמים (בדרך כלל חרקים) שמזיקים לאינטרסים של אנשים שמתייחסים אליהם ככה. לכן עבור החקלאים, החרקים שפולשים ואוכלים את היבולים שלהם (בין אם זה בשדות או המהלך האחסון) יוגדרו כמזיקים. מצד שני, "החרקים המקומיים" אשר נוטים לעשות צרות בהגדרות המקומיות (כמו עשר שיכול לעשות בעיות בבגדים בתוך הארון) נחשבים כמזיקים על ידי בעלי הבתים. חשוב לזכור כי למרות שרוב המזיקים הם חרקים, קיים מספר די גדול שהוא חרקים כמו מכרסמים (שיכולים להרוס את היבולים בחוות או דברים המאוכסנים במחסנים) ורואים בהם כמזיקים, אף על העובדה שהם לא חרקים.

לאחר שראו שהם מזיקים, זה יהיה טבעי עבור אנשים אשר נפלו קורבן למזיקים להיפטר מהם. בינתיים, אנשים שעדיין לא נפלו קורבן למזיקים ירצו להימנע מ"גורל דומה". להימצאות של מזיקים יכול להיות גורל רציני: ידוע כי אלפי דונם של קרקע חקלאית נהרסת על ידי מזיקים בתוך יום אחד בלבד, דבר המוביל להפסדים שלעיתים הופכים למיליוני דולרים. אלו הצעדים שננקטו כדי למנוע את פלישת המזיקים או לפתור את בעיית פלישת המזיקים אם היא כבר התרחשה שמתייחסים אליהן כאל הדברה.

כעת להדברה יש צורות שונות, תלוי במזיקים שאתם מנסים להיפטר מהם (או למנוע את פלישתם) ובעוד מזיקים גדולים יותר כמו מכרסמים ניתנים לשליטה באמצעות אמצעים מכניים כמו מלכודות, במשך תקופה מאוד ארוכה זו השליטה הכימית שעבדה על הרוב המכריע של המזיקים אשר נוטים להיות חרקים כפי שצוין לפני כן.

הכימיקלים המשמשים במאמץ זה מוגדרים כחומרי הדברה ובזמן שהם מאוד יעילים בהדברה, החיסרון שלהם נוטה לעלות כאשר אנחנו רואים את העובדה שהם נוטים להיות מאוד לא ידידותיים לסביבה.
כדאי לזכור בנקודה זאת כי העובדה שהכימיקלים שמתייחסים אליהם כחומרי הדברים נוטים להיות מאוד חזקים ולכן, קורה לפעמים שעקבות שלהם נותרים במקום שבו השתמשו בהם, אפילו לאחר שהמזיקים כבר לא נמצאים יותר. העקבות הללו בסופו של דבר נשטפים אל גופי המים ששם הם עושים נזק אדיר לצמחים ובעלי החיים החיים בתוך גופי המים הללו.

זהו חשש בנוגע להשפעה הסביבתית של הדברה כימיקלית שמובילה לשאלות כגון האם לא ניתן לפתח שיטה יותר ידידותית לסביבה להדברה של מזיקים. התוצאה הסופית הייתה בדיקה של חלופות כמו הדברה ביולוגית שאנחנו מנסים לראות אם זאת התשובה לחששות שעלו בנוגע להדברה כימיקלית.

בהדברה הביולוגיות, אורגניזמים אחרים הידועים כטורפים עבור אלו שרואים בהם כמזיקים והם משוחררים על המזיקים הללו ואוכלים אותם וכתוצאה מכך פותרים את בעיית המזיקים. לכן אם המזיקים המטרידים הם כנימות, האורגניזמים האחרים שידועים שניזונים מכנימות מוכנים לתוך האזור שבו הבעיה קיימת כדי לאכול כנימות מאשר לרסס כימיקל שאינו ידידותי לסביבה.

הבעיה עם ההדברה הביולוגית היא שהיא נוטה לעורר שאלות הנוגעות ליעילות שלה. בעוד ההדברה הכימיקלית נוטה להיות יסודית ולא משאירה מזיקים או אפילו עקבות שלהם, בהדברה הביולוגית, לא ניתן להיות בטוחים בכך. יישום של הדברה ביולוגית על בסיס של קנה מידה גדול (כמו לדוגמא על עשר דונם של מטע) יכולה להיות משימה מאוד קשה. בסופו של דבר, שיקולים כאלה גורמים לנו לחשוב על גישות הדברה ידידותיות יותר לסביבה. זה מפני שההדברה הביולוגית בעוד שהיא גישה אשר פונה לחששות הסביבתיים שעלו, לא נראה שהיא יעילה מספיק בעיני רוב האנשים.